סמכות הורית נבונה גם בעיתות מלחמה מאת דוקטור ירון זיו 

סמכות הורית נבונה גם בעיתות מלחמה - ד"ר ירון זיו

הימים קשים, אוירה כבדה, החדשות הבלתי פוסקות על נפילת טילים, פצועים חיילים אשר נהרגים במלחמה בוודאי לא עושה טוב על הלב. תחושה של עצב היא כל כך נורמטיבית בימים אלו וכאילו נדמה שאין חשק לעשות דבר רק להיכנס למיטה לשים כרית על הראש ולחכות שהכול יחלוף כאילו היה זה חלום רע ותו לא.

אולם זוהי ההזדמנות אשר מאתגרת את כולנו- דווקא בימים קשים אלו לזקוף גו ,להישיר מבט ולייצר שגרת חיים נורמטיבית גם במצב א-נורמאלי, זהו האתגר אשר לפנינו ובייחוד למשפחות בדרום אשר נאלצים להעביר את יומם בשהות ארוכה בממ"דים, מתרגלים הקשבה לאזעקות ומיומנויות ריצה והסתתרות במחסה.

שגרת החיים הרגילה מופרת היום יום אינו כתמול שלשום, הילדים אינם הולכים לבית הספר אלא נשארים בבתים, הורים אינם הולכים לעבודה מפחד להשאיר את ילדיהם לבד בבית. מאזן ההתנהגות המתקיים בשגרת חיים רגילה מופר ומחייב התארגנות אחרת.

כיצד שומרים על סמכות הורית נבונה גם במצבי חירום שכאלה?

העיקרון הראשון שחשוב לשמור עליו הוא עקרון השידור הלא מילולי אנרגטי- מה אני משדר כהורה לילד שלי ע"י שפת הגוף שלי? כאשר אני משדר בשפת הגוף התנהגות עצבנית,חרדתית ולחוצה- הילד קולט זאת אפילו בצורה בלתי מודעת ומגיב לכך באופן עצבני ולחוץ גם כן. לכן לפני שאנו עוברים למילים,משפטים הוראות התנהגות וכו. המודעות הראשונה היא למסר שאני מעביר דרך התקשורת הבלתי מילולית שלי. חשוב שנזכור לקחת נשימות ארוכות כדי להרגיע את עצמנו , נשימה עמוקה היא מעין פסק זמן רגעי המאפשר פעולות האטה ועצירה ובכך יכול לנתק את מעגל "ההישאבות" לתוך המתח והלחץ הסביבתי-משפטים כגון: "הוא מצליח להוציא אותי מדעתי,אני כבר לא יכולה איתו יותר" הוא פשוט בלתי נסבל הוא כזה נודניק" הם אינדיקציה כי ההורה "נשאב" לתוך אווירת המתח והחרדה ואינו מצליח לעמוד כצוק איתן מול הגלים הפרובוקטיביים המגיעים מצד הילדים. כאשר הילד קולט שאני ההורה נשאר רגוע ומשדר אסרטיביות ואמינות ,הילד קולט אותי ממורכז ושיש על מי לסמוך!!!! כתוצאה מכך התנהגותו הוא נעשית רגועה ושלווה הרבה יותר.

העיקרון השני שיש לשמור עליו הוא עקרון הגמישות- בחיי היום יום מאד חשוב להקפיד על כללים ונורמות התנהגות קבועות בתוך הבית, הפנמת נורמות וכללי התנהגות הם חלק בלתי נפרד ממשמעות הסמכות ההורית אולם בזמני חירום גם כללים אלו חשוב שתהא בהם גמישות שכן אם לדוגמא ביום יום הרגיל חשוב כל כך שלכל ילד תהא המיטה שלו והטריטוריה הזוגית מופרדת ע"י שמירת הפרטיות בחדר שינה של ההורים הרי שבזמני חירום אם ילד מתקשה להירדם כתוצאה ממחשבות טורדניות או מחלומות רעים ומבקש לישון לצד ההורים באופן זמני חשוב שהא גמישות מהכלל הרגיל ולאט לאט להחזיר את הילד למיטתו כששלב הביניים ההורה נשאר לשבת ליד מיטת הילד עד שזה האחרון נרדם ולאחר מכן יכול הילד להישאר שוב לבדו זוהי דוגמא לשימוש בעקרון ההדרגתיות ושימוש בגמישות מספקת הנדרשת בעיתות מלחמה. חשוב לעשות שיקול דעת מחודש האם בזמן מתח ולחץ שווה להתעקש בכוח על קיום נורמות כלשונן או יש מקום ל"ויתור" זמני המתחשב בנסיבות התקופה חלק גדול מן ההורים חושש לערוך ויתור שכזה מן החשש שיהא כרסום בגבולות שימשך אל מעבר לזמני המלחמה ויהפוך להיות נורמה מוכתבת ע"י הילד אולם אין כך הדבר במציאות מהר מאד יוכל ההורה לחזור לקיום נורמות רגילות ע"י קיום שיחה המבהירה את השינוי במצב בדיוק כמו השיחה הנערכת בשבוע האחרון של הגדול לפני החזרה לביה"ס בו מודיע ההורה כי חוזרים לנורמות שינה הכנת תיק בערב ועוד שהן נורמות שגרה בזמן נורמטיבי של שנת הלימודים. בין שמירה נוקשה על גבולות בתוך הבית לבין אובדן גבולות לחלוטין לאור המצב הביטחוני יש אמצע שחשוב לשמור עליו

עקרון שלישי הוא עקרון התקשורת הפתוחה, עקרון זה אומר שבמצב שבזה שבו מצבי המלח והלחץ הם עניין שבשגרה החשוב ביותר הוא לשמור על ערוץ תקשורת פתוח האומר שחשוב וניתן לשוחח והביע רגשות על כול קשת גוניהם עצב, כעס, חרדה פחד ותסכול ,ככל שהתקשורת פתוחה יותר ומאפשרת ונטילציה גדולה יותר כך התפקוד בתוך הבית טוב יותר שכן לא נאגרת אנרגיה בלתי מבוטאת המוצאת את מקומה אחר כך ומשלכת על אחד מבני הבית בדיספרופורציה מוחלטת. דווקא במצב מלחמה תקשורת פתוחה עם הילדים על חרדות ופחדים ובייחוד שיתוף של ההורים גם בעובדה שלהם המבוגרים ,גם להם פחדים וחרדות, שיתוף כזה נותן לגיטימציה לילד לדבר על פחדיו הוא בצרה חופשית יותר מעין "נורמליזציה" של הפחד. "גם לי מותר לפחד" אם ההורים שלי גם פוחדים -"בוא נפזר את מסך הערפל בוא נהיה באור ולא בצל .....קל יותר לפחד ביחד....."

עקרון נוסף הוא עקרון האמינות - עקרון זה נכון בכלל כשזה נוגע לסמכות ,קל וחומר בזמן מלחמה- עקרון האמינות אומר שחייב להיות קשר ישיר בין המילים למעשים. כאשר ילד מחבר בין מילה ומעשה הוא יודע שהמילה מקבלת משמעות אמיתית ע"י המעשה שמלווה לה. כאשר ילד חווה פער בין המילים שנאמרות לבין המעשים אשר נעשים, נוצר דיסוננס בין המילה ובין תרגומה לפעולה ובכך נפגעה האמינות של הסמכות ההורית . בעיתות רגיעה ההורה הסביר יכול להיות ער למילים שנאמרו ולצורך לגבות את המילה באמצעות המעשה., אולם בעיתות מלחמה, כאשר ההורה עצמו לחוץ ואינו מרוכז קיימת סכנה שלא יהיה בו את הכוח האנרגטי הדרוש מספיק כדי להקפיד על אמינות כה חשובה זו וסכר הגבולות עלול להיפרץ בקלות יחסית גבוהה.עם השמירה על עקרון הגמישות ועם הרגישות הנדרשת בעתות מלחמה חייב ההורה הסביר להחליט לעצמו על אלו מן החוקים הם בבחינת ייהרג ובל יעבור ועליהם לא תתיכן גמישות בשום פנים ואופן ,מכיוון שהם בסיסיים לקיום סדר תקין ובסיסי בחיי המשפחה.וכי סטייה מהם תתפרש כאנדרלמוסיה וכחוסר תפקוד, ועל אילו חוקים ניתן לא להקפיד הקפדה יתרה בעיתות מצוקה ( חזרה לעקרון הגמישות).

עקרון האחרון הוא עקרון המתואמות - עקרון זה אומר כי כדי שהסמכות החינוכית תמשיך להתקיים כהלכה חשוב ביותר התיאום בין ההורים .עקרון זה חשוב לשמירת הסמכות החינוכית גם בעיתות שגרה וחיים נורמטיביים קל וחומר בעיתות מלחמה. ילדים הם ילדים בכל מצב גם בשלום וגם במלחמה ולכן באופן טבעי כאשר כל המשפחה בלחץ ותחת איום כפי שקורה למשפחות החשופות להתקפות טילים , כל אחד מגיב לאיום כפי שהוא בנוי אישיותית- האחד לחוץ יותר והשני לחוץ פחות אך כל המערכת כולה נמצאת תחת לחץ מתמיד .תיאום עמדות בין ההורים הופך להיות קרדינלי. ילד רוצה לצאת לשחק האם להרשות לו כן או לא? ילד מציק ליתר אחיו הנמצאים איתו בבית עקב העבודה שאי אפשר לווסת את נוכחות הילדים בבית ע"י שהיה בחוץ איך להגיב בצורה מותאמת? אחת התופעות השכיחות אצל ילדים במצבי איום היא אכילה מוגברת של ממתקים ( השפעה על סכרת נעורים והיפראקטיביות) להרשות לא להרשות באיזה מינון? שינה עם ההורים בחדר ההורים כתוצאה מפחד להרשות ,לא להרשות? לכל אחד מאיתנו הבנה משלו, תפיסות עולם חינוכיות לעצמו שיכולות להיות שונות ומנוגדות מהורה אחד לשני.הנה כלל בבחינת כלל ברזל:זה בסדר להיות בחילוקי דיעות האחד מהשני אולם זה אסור במפורש לתת הוראות סותרות לילדים נתינת הוראות סותרות ע"י ההורים מבלבלת את הילד עוד יותר, מגבירה את תחושת הלחץ, הבלבול והחרדה מבטלת את הסמכות של ההורה השני ובכך מחלישה את כח הסמכות בכלל. דווקא בימים אלו עקרון המתואמות חייב להיות חזק מתמיד.
ההורים חשוב שיתאמו עמדות זה עם זה ויקבלו החלטות אחידות לדוגמא: גם אם באופן עקרוני אני חלוק עליך כיצד להתנהג עם הילד מכיוון שהמצב הוא מצב חירום אני מוכן ללכת עם מה שאת/ה מציע/ה ולא להתעקש כדי להעצים עוד יותר את תחושת הלחץ. לדוגמא:" אני חושב שהילד צריך להישאר במיטתו ובחדרו אך מכיוון שאת/ה ההורה השני חרד/ה וחשוב לך שהילד ירגיש בטוח יותר בחדר ההורים אני מוכן "ללכת עם זה" גם אני לא מסכים כדי לשמור על מתואמות בינינו ושיחלוף זמן החירום נחזור נדון בסוגיה זאת שוב"

אני תקווה כי טיפים אלו קצת יקלו על המצב המורכב השורר כרגע בקרב הרבה הורים המנסים ליצור איזושהי שגרת חיים במצב איום שכזה ניתן להפנות אלי שאלות ואשתדל לענות מהר ככל שניתן

בברכה ד"ר ירון זיו - עו"ס קליני, פסיכותרפיסט ומטפל קוגניטיבי התנהגותי מוסמך,
נייד 052-3080666 דוא"ל drzivyaron@gmail.com